רש"י על כתובות ס״א ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור כתובות ס״א ב:ב׳
2 הָהוּא רוֹמָאָה דַּאֲמַר לָהּ לְהַהִיא אִיתְּתָא: מִינַּסְבַת לִי? אֲמַרָה לֵיהּ: לָא. אֲזַל אַיְיתִי רֻימָּנֵי, פַּלִּי וַאֲכַל קַמַּהּ. כֹּל מַיָּא דְּצַעֲרִי לַהּ, בְּלַעְתֵּיהּ, וְלָא הַב לַהּ עַד דְּזָג לַהּ. לְסוֹף אֲמַר לַהּ: אִי מַסֵּינָא לָךְ, מִינַּסְבַת לִי? אֲמַרָה לֵיהּ: אִין. אֲזַל אַיְיתִי רֻימָּנֵי, פַּלִּי וַאֲכַל קַמַּהּ. אֲמַר לַהּ: כֹּל מַיָּא דְּצַעֲרִי לִךְ, תּוּף שְׁדַאי תּוּף שְׁדַאי! עַד דְּנָפְקָא מִינַּהּ כִּי הוּצָא יַרְקָא וְאִתְּסִיאַת.
פירוש רש"י על כתובות ס״א ב:ב׳
2 פלי - מבקע והרבה יש לו דומים במסכת נדה דף כא: דפלי פלויי:
3 מיא דצערי - רוק שגדל בתוך הפה מחמת קיוהא דבר הנאכל בפניו ואינו אוכל ממנו:
4 עד דזג - נפחו פניה וכריסה ונעשו כזכוכית שכן דרכי הנפוחים:
5 תוף שדאי - רקקי והשליכי: